פסק-דין בתיק ת"א 53595-10-10

1.         ממעוף הציפור

לפני תביעה ע"ס 2,814,700 ש"ח שהגישה מנורה מבטחים פנסיה בע"מ (להלן: " התובעת") בגין תשלומי הפנסיה ששילמה ועתידה התובעת לשלם לשאריו של המנוח ניר עוזדור ז"ל (להלן: " המנוח").

השאלה שצריכה הכרעתי בתובענה דכאן היא ראשית לכל- האם אויינה זכות התביעה של התובעת כמיטיבה עם שינוי ההלכה בבית המשפט העליון בעניין רע"א 7946/09 מקפת החדשה ניהול קרנות פנסיה ותגמולים נ' אנוך (29.2.12) (להלן: " הלכת אנוך").

2.         העובדות והמחלוקת

א.         התובעת היא חברה פרטית שמנהלת, בין היתר, קופות גמל לקצבה התובעת מנהלת בנאמנות את קרן הפנסיה "מבטחים יותר" שבה מופקדים הכספים עבור עמיתי קרן הפנסיה וממנה משולמות הפנסיות לעמיתים ולשאריהם של עמיתים שנפטרו. בהמשך שונה שמה של הקרן מ"מבטחים יותר" ל"מבטחים החדשה" (להלן: " קרן הפנסיה").

ב.         המנוח נהרג בתאונת דרכים ביום 28.4.06 בעת שרכב על אופנוע מ.ר 458006 (להלן: " התאונה"). הנתבעת, המאגר המשפטי לביטוחי רכב ("הפול") (להלן: " הנתבעת") ביטחה את המנוח בגין השימוש באופנוע הנ"ל בעת התאונה והיא חבה בפיצוי עזבונו או התלויים בו.

ג.          עובר לתאונה היה המנוח חבר בקרן הפנסיה שמנהלת התובעת (נספח ב' לכתב התביעה). בעקבות מות המנוח בתאונה שילמה, משלמת ותשלם התובעת גם בעתיד גמלאות שאירים לשאריו של  המנוח.

ד.         יורשי המנוח ותלוייו (להלן: " התובעים") הגישו לבית משפט השלום בתל-אביב תביעת פיצויים נגד הנתבעת (ת.א 43284/07) (להלן: " התביעה הקודמת"). ביום 2.9.10 הגיעו התובעים והנתבעת בתביעה הקודמת להסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין. במסגרת הסכם הפשרה חתמו התובעים על  כתב קבלה ויתור ושחרור. הן בהסכם הפשרה הן בכתב הקבלה נקבע במפורש שסכום הפשרה שמשלמת הנתבעת לתובעים הוא מעבר לסכומים ששולמו וישולמו כתשלומי פנסיה (ראו: נספח ו' לכתב התביעה).

יצוין, שהתובעת לא הייתה צד בתביעה הקודמת.

ה.         ביום 27.10.10 הגישה התובעת את התובענה דנן. בתביעה נטען שפסק הדין האמור ומסמכי הפשרה (תחשיב הנזק, חוו"ד אקטוארית שהגישה הנתבעת והסכם הפשרה), שלפיהם נוכו בפועל תשלומי קרן הפנסיה בעבר ובעתיד מהפיצויים שמגיעים לתובעים,  מקימים לתובעת הזכות לתבוע מהנתבעת את תשלומי קרן הפנסיה בעבר ובעתיד וזאת מכוח מעשה בית דין, מניעות, השתק, נאמנות, שליחות, שמירה ועשיית עושר ולא במשפט. לחלופין טענה התובעת, שמבטחים היטיבה ותטיב את נזקיהם של התובעים ולכן התובעת זכאית לקבל מהנתבעת שיפוי או פיצוי בגין הסכומים ששילמה, לפי חוק דיני הנזיקין האזרחיים (הטבת נזקי גוף), התשכ"ד- 1964 (להלן: " חוק הטבת נזקי גוף").   

ו.          בכתב הגנתה המתוקן טענה הנתבעת שדין התביעה נגדה להידחות על הסף בהתאם להלכה הפסוקה החדשה בעניין אנוך. לחלופין טענה הנתבעת שהתובעת  יכולה לתבוע כמיטיבה רק בגין דמי הטבת הנזק לעבר. לחלופי חילופין טענה שאין התובעת יכולה לתבוע מעבר לגובה נזקי שארי המנוח ובכל מקרה אין התובעת זכאית לשיבוב בגין גמלאות שהייתה אמורה לשלם למנוח או לתלויים בו גם אלמלא התאונה.

ז.          ביום 30.1.13 הגישו הצדדים הסדר דיוני שכולל רשימת מוסכמות ופלוגתאות ובו הוסכם, בין היתר, שהלכת אנוך חלה על תשלומי קרן הפנסיה הנדונים. במלים אחרות: התשלומים ששילמה ומשלמת התובעת לשאריו של המנוח, שגובהם אינו שנוי במחלוקת, הם בגדר תשלומים על פי חוזה ביטוח בהתאם להלכה שנפסקה בפרשת אנוך.  

עוד הסכימו הצדדים שיגישו סיכומים בכתב בשאלה - האם זכאית התובעת לתבוע את הנתבעת בגין סכומי הגמלאות ששילמה ותשלם התובעת ושאותם ניכתה הנתבעת מהפיצויים של תלויי המנוח ויורשיו. עוד הוסכם, שאם בית המשפט ידחה את טענת הנתבעת, או אז תידון השאלה האם מושתקת הנתבעת ומנועה היא מלטעון שעל התובעת להוכיח את נזקי התלויים והאם על התובעת להוכיח שאלו עולים על הסכום שניכתה הנתבעת מהפיצויים ששילמה בתביעה הקודמת.

            כך עשו הצדדים, שהגישו סיכומים וסיכומי תשובה וכעת לי המלאכה לגמור.

3.         דיון והכרעה

טענות הצדדים

במסגרת ההסדר הדיוני טענה התובעת שעל אף הלכת אנוך, היא זכאית לתבוע את הנתבעת בגין סכום הגמלאות, בעבר ובעתיד, שניכתה הנתבעת מפיצויי התובעים- תלויי המנוח ויורשיו בתביעה הקודמת וזאת מכוח מעשה בית דין, הודאה, מניעות, השתק שיפוטי, חובת תום לב, עשיית עושר שלא במשפט, נאמנות, שליחות, שמירה והסכמה על המצב המשפטי, התנאה על המצב המשפטי או הסכמה לטובת צד שלישי (סעיף 6 להסדר הדיוני). עוד טענה, שהנתבעת מנועה ומושתקת מלטעון שסך כל נזקי התלויים והיורשים נמוך מסך שווי הגמלאות וזאת בשל הסכומים ששילמה לתלויים וליורשים מעבר לגמלאות התובעת בהסכם הפשרה. לחלופין, גם אם הנתבעת אינה מושתקת מלטעון כך, הרי שעליה מוטל הנטל להוכיח שגובה הנזק של התלויים והיורשים נמוך מהפיצוי  ששילמה ומסכום הגמלאות שניכתה (סעיף 8 להסדר הדיוני).

בסיכומיה חזרה התובעת על טענות אלו והוסיפה שמסקירת נספחים א'-ו' להסדר הדיוני עולה שהנתבעת טענה לניכוי גמלאות התובעת מהפיצויים שמגיעים לתובעים, הן לגבי העבר הן לגבי העתיד ובפועל אף נוכה סכום הגמלאות של קרן הפנסיה בעבר ובעתיד מסכום הפיצויים. הסכום האמור של 2,814,700 ש"ח נוכה במטרה שהנתבעת תשלמו לתובעת (סעיפים 4-2 לסיכומים). לנוכח האמור, מלינה התובעת מכוח דוקטרינת ההשתק השיפוטי על כך שהנתבעת מעלה טענות שסותרות טענותיה הקודמות במסגרת התביעה הקודמת. לדידה, הנתבעת מושתקת כעת מלטעון שאין לתובעת זכות תביעה משטענה בתביעה הקודמת לניכוי גמלאות קרן הפנסיה ואף ניכתה אותן בפועל. עוד טוענת התובעת שהנתבעת מושתקת מלטעון שמבטחים זכאית רק לגמלאות העבר לאחר שטענה שיש לנכות מהפיצויים את הקצבאות שעתידים התובעים לקבל וניכתה אותן בפועל. כן מושתקת הנתבעת מלטעון נגד סכום התביעה לאחר שהגישה בתביעה הקודמת חוות הדעת האקטוארית של שי ספיר בדבר שווי הגמלאות בעבר ולעתיד (סעיף 7 לסיכומים).

התובעת מדגישה בסיכומיה שהלכת אנוך לא חלה במקרה דנן מאחר שהצדדים הסכימו באופן רצוני בהסכם הפשרה שיש לנכות גמלאות התובעת ועל הנתבעת לכבד הסכמה זו מכוח פסק הדין המנחה בעניין ע"א 5757/97 אליהו נגד חמאדה, פ"ד נג(5) 849 (1999); דנ"א 65/00 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' חמאדה (3.7.00).